Yoma
Daf 32b
רִבִּי יוֹסֵה בֵּי רִבִּי בּוּן רִבִּי חוּנָא בְּשֵׁם רַב יוֹסֵף. נֶאֱמַר כָּאן שְׁנֵי [עַל פִּ֣י ׀ שְׁנַיִם עֵדִ֗ים]. וְנֶאֱמַר לְהַלָּן שְׁנֵי. וַיִּשָּֽׁאֲר֣וּ שְׁנֵֽי אֲנָשִׁ֣ים ׀ בַּֽמַּֽחֲנֶ֡ה. מַה שְׁנֵי שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן אֲנָשִׁים וְלֹא נָשִׁים וְלֹא קְטַנִּים. אַף שְׁנֵי שֶׁנֶּאֱמַר כָּאן אֲנָשִׁים וְלֹא נָשִׁים וְלֹא קְטַנִּים. אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר (שְׁנֵי) [וְעָֽמְד֧וּ שְׁנֵי הָֽאֲנָשִׁ֛ים]. שֶׁלֹּא יְהֵא אֶחָד עוֹמֵד וְאֶחָד יוֹשֵׁב. [אֶחָד שׁוֹתֵק וְאֶחָד מְדַבֵּר.] אֶחָד מְדַבֵּר כָּל צוֹרְכוֹ. וְאֶחָד אַתְּ אוֹמֵר [לֹו]. קַצֵּר בִּדְבָרֶיךָ. שֶׁלֹּא יְהֵא הַדַּייָן מַסְבִּיר פָּנִים כְּנֶגֶד אֶחָד וּמֵעִיז פָּנִים כְּנֶגֶד אֶחָד. 32b מַעֲמִיד לָזֶה וּמוֹשִׁיב לָזֶה. [מִשׁוּם רִבִּי יִשְׁמָעֵאל אָֽמְרוּ. אוֹמְרִין לֹו. לְבוֹשׁ כְּשֵׁם שֶׁהוּא לּוֹבֵשׁ. אוֹ הַלְבִּישׁוּ כְשֵׁם שֶׁאַתָּה לָבוּשׁ.]
Traduction
C’est ainsi que R. Yossé b. R. Aboun, ou R. Houna au nom de R. Joseph dit: Comme il est écrit, d’une part (Dt 17, 6): sur l’avis de deux témoins, et d’autre part (Nb 11, 26): deux hommes restèrent au camp; comme dans ce dernier cas il s’agit exclusivement d’hommes, de même au premier cas il s’agit des hommes seuls, ni des femmes, ni des enfants. Quant au verset précité, ''les deux hommes se lèveront etc.'', il a pour but de nous apprendre (222)B. Chevouot 30a. que l’égalité consistera en ceci: l’un ne sera pas debout et l’autre assis, ni l’un réduit au silence tandis que l’autre pourra parler, ni l’un pouvant exposer son affaire au long et l’autre tenu d’abréger; le juge ne fera pas bon accueil à l’un et un visage sévère à l’autre, ou faisant tenir debout l’un et asseoir l’autre. Au nom de R. Ismaël on a ajouté: on engagera le plaidant à être vêtu comme son adversaire, afin que, d’apparence même, ils soient semblables.
אָמַר רִבִּי יְהוּדָה. שָׁמַעְתִּי שֶׁאִם רָצָה הַדַּייָן לְהוֹשִׁיב אֶת שְׁנֵיהֶן מוֹשִׁיב. וְאֵי זֶה אָסוּר. שֶׁלֹּא יְהֵא אֶחָד עוֹמֵד וְאֶחָד יוֹשֵׁב. אֶלָד מְדַבֵּר כָּל צוֹרְכוֹ וְכוּל'.
Traduction
J’ai appris, dit R. Juda, que si le juge les veut faire asseoir tous deux, il le peut; mais il est défendu de faire tenir l’un debout et l’autre assis, d’accorder la parole longuement à l’un, non à l’autre etc.
רִבִּי בָּא בְשֵׁם רַב הוּנָא. צְרִיכִין הָעֵדִים לִהְיוֹת עוֹמְדִין כְּשֶׁהֵן מְעִידִין עֵדוּתָן. רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי אַבָּהוּ. אַף הַנִּידּוֹנִין צְרִיכִין לִהְיוֹת עוֹמְדִין בְּשָׁעָה שֶׁהֵן מְקַבְּלֵין עֵדוּתָן.
Traduction
R. Aba dit au nom de R. Houna: les témoins devront être debout en faisant leur attestation; les accusés le seront aussi, selon R. Jérémie au nom de R. Abahou, pendant que les attestations seront prononcées.
שָׁווִין בְּדָמִים וְאֵין שָׁווִין בִּשְׁבַח הַדָּמִים. אֵין הַשְּׂעִירִין כְּמִצְווָתָן. שָׁוִין בִּשְׁבַח הַדָּמִים וְאֵין שָׁווִין בְּדָמִים. הַשְּׂעִירִים כְּמִצְוָתָן. מְשׁוּבָּח בְּגוּפוֹ מְשׁוּבָּח בְּמַרְאָיו מִי קוֹדֵם. רִבִּי יִרְמְיָה סְבַר מֵימַר. מִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. אָבִיב קָצוּר יָבֵשׁ לִקְצוֹר. אָבִיב קָצוּר קוֹדֵם. הָדָא אָֽמְרָה מְשׁוּבָּח בְּגוּפוֹ [מְשׁוּבָּח בְּמַרְאָיו]. מְשׁוּבָּח בְּגוּפוֹ קוֹדֵם.
Traduction
Si les deux boucs sont semblables par le prix d’achat (223)Si, par les hasards de la vente, on les a laissés tous deux au mme prix., sans l’être par la valeur, ils ne sont pas offerts selon la prescription; mais au cas inverse, s’ils sont égaux en valeur sans avoir été achetés au même prix, ce sera une présentation faite selon la prescription (224)L'égalité de valeur l'emporte.. Qu’est-ce qui est préférable, la valeur réelle (intrinsèque), ou celle d’apparence? R. Jérémie pense devoir répondre à cette question en rappelant ce qui suit: pour l’offre de l’omer (premier épi de blé présenté au Temple lors de la Pentecôte), à défaut de blé vert sur pied, si l’on a le choix entre du frais déjà coupé et du sec sur pied, le premier sera préférable; de même ici, si l’on doit choisir entre celui qui a de la valeur intrinsèque et celui qui en a seulement l’apparence, on donnera la préférence au premier.
Pnei Moshe non traduit
שוין בדמים ואין שוין בשבח הדמים. יש אחד מהן יותר משובח בדמים הוא אלא שלקח שניהן בדמים שוין ה''ז אין השעירים כמצותן דהכל הולך אחר שבח הדמים ולפיכך אם שוין הן בשבח הדמים ואין שוין בדמים בלקיחה שלקח אחד מהן ביוקר מחבירו מ''מ השעירים כמצותן הן:
משובח בגופו וכו'. אם יש כאן אחד או השנים שמשובחין בגופן שמנים ואחד שאינו שמן כל כך אלא שמשובח במראיו יותר מחבירו מי קודם:
ר' ירמיה סבר מימר. דנוכל נישמעינה מן הדא דאיתמר גבי עומר דמצותו לקצור מן הלח והיא אביב ואם לא מצא יביא מן היבש כדתנן במנחות בסוף פ' ר' ישמעאל ואם יש כאן אביב שהוא כבר קצור ויבש לקצור אביב הקצור קודם שאע''פ שמצוה היא לקצור מ''מ הואיל וזה משובח בגופו הוא שהוא אביב כרמל עודנו לח מצוה בו יותר א''כ הדא אמרה דהכא נמי המשובח בגופו קודם הוא:
כֵּינִי מַתְנִיתָה. יָבִיא שְׁנַיִם וְיַגְרִיל עֲלֵיהֶם כַּתְּחִילָּה. וְיֹאמַר. זֶה שֶׁעָלָה עָלָיו הַגּוֹרָל לַשֵּׁם יִתְקַייֵם תַּחְתָּיו. אֵי זֶה מֵהֶן קָרֵב תְּחִילָּה. רַב אָמַר. שֵׁינִי שֶׁבְּזוּג שֵׁינִי. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. שֵׁינִי שֶׁבֵּין זוּג רִאשׁוֹן. אָמַר רִבִּי זְעוּרָה. טַעֲמָא דְרִבִּי יוֹחָנָן. וְעָשָׂה֭וּ חַטָּֽאת. בָּרִאשׁוֹן. אָמַר רִבִּי לָא. טַעֲמָא דְרִבִּי יוֹחָנָן. וְעשָׂה֭וּ חַטָּֽאת. קְבָעוֹ בַתְּלִייָה שֶׁלֹּא יִידָּחֶה. וְאַתְייָא כָּהִיא דְאָמַר רִבִּי יוֹנָה בְשֵׁם רִבִּי זְעוּרָה. וְעָשָׂה֭וּ חַטָּֽאת. קְבָעוֹ בַתְּלִייָה שֶׁיִּזְדַּווֵג לֹו חֲבֵירוֹ. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן. מֵת שֵׁינִי שֶׁבֵּין זוּג שֵׁינִי. שֵׁינִי שֶׁבֵּין זוּג רִאשׁוֹן מָהוּ שֶׁיִידָּחֶה. אֲתַא רִבִּי בָּא רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. שֵׁינִי שֶׁבֵּין זוּג רִאשׁוֹן כְּבָר נִדְחֶה. [כָּל שֶׁכֵּן מִחְלְפָיהּ שִׁיטָּתֵיהּ דְּרַב. מֵת שֵׁינִי שֶׁבְּזוּג רִאשׁוֹן. שֵׁינִי שֶׁבְּזוּג שֵׁינִי כְּבָר נִדְחֶה.]
Traduction
– L’avis de la Mishna (en cas de mort d’un bouc) doit être rectifié (225)L'hypothse de savoir lequel est mort, est inadmissible. en ces termes: on amènera deux boucs, pour lesquels on commencera l’opération du tirage au sort, en disant: celui que le sort a désigné à l’Eternel subsistera comme tel à la place du décédé (étant supposé que le bouc d’abord désigné à l’Eternel est mort). Si celui d’Azazel est mort, lequel des deux boucs (du premier ou du 2e groupe) sera pris de préférence pour le sacrifice? Selon Rav, on prendra celui du nouveau groupe; selon R. Yohanan, on prendra celui qui reste du premier. Ce dernier, dit R. Zeira, se fonde sur ce qu’il est écrit (Lv 16, 9): il le constituera comme sacrifice expiatoire; cette expression explétive indique qu’en un tel cas douteux, le premier sera choisi. R. Ila dit: R. Yohanan conclut des termes de ce verset qu’en cas de suspension (de doute sur le choix à faire), le premier bouc ne sera pas repoussé et servira. C’est ainsi que R. Yona a dit au nom de R. Zeira: par l’expression ''il le constituera en sacrifice expiatoire'', il est entendu qu’au bouc mis en suspens (par le décès de l’autre) on adjoindra celui d’un autre couple (maintenant le premier pour le service du culte). Selon R. Yohanan (qui se prononce pour le maintien), au cas où le second du second groupe est mort, le second du premier pourra-t-il être repoussé (n’ayant même plus de compagnon du second groupe? Oui, dit R. Aba b. Hiya venant répondre au nom de R. Yohanan, car si le second du second groupe est mort, après que le même est déjà mort dans le premier groupe, le premier sera d’autant plus repoussé qu’il l’a été deux fois; et, à plus forte raison sera-ce ainsi, selon Rav, qui dit déjà, en cas d’un seul bouc mort, de donner la préférence au second du second groupe – (226)Suit une argumentation reproduite de ci-dessus, 5, 5 (4)..
Pnei Moshe non traduit
כיני מתניתא יביא שנים וכו'. משום דקשיא לישנא דמתני' דקתני מת אחד מהן וכו' ויאמר אם של שם וכו' הרי יודע הוא איזה מהן מת שלאחר שהגריל הוא הלכך קאמר דכן צריך לפרש המתני' אם של שם מת יביא וכו' ויאמר זה שעלה עליו הגורל לשם יתקיים תחתיו:
איזה מהן קרב תחלה. מתני' דקתני ואם של עזאזל מת וכו' וא''כ יש כאן שנים של שם איזה מהן שקרב תחלה כלומר שמצוה בתחלה להקריבו:
שני שבין זוג שני. שהוא מזוג השני שהביא להגריל עליהם הוא שיקרב והשני שהוא מזוג ראשון ירעה דס''ל בעלי חיים נדחין ומכיון שבתחלה היה נראה וכשמת חבירו נדחה שוב אינו חוזר ונראה:
רבי יוחנן אמר שני. שמן זוג ראשון יקרב דס''ל בעלי חיים אינן נדחין שאף שאירע לו שעת פסול כשמת חבירו יכול הוא להיות עוד נראה כשיזדווג לו אחר ולא אמרינן הואיל ונדחה ידחה אלא בשחוטין כגון מת המשתלח ישפך הדם:
ועשהו חטאת. כתיב בראשון הוא דקאמר קרא דהכי משמע והקריב אהרן את השעיר אשר עלה עליו הגורל לה' והדר כתיב ועשהו חטאת והרי כבר אמר והקריב אלא ללמד זה שעלה עליו הגורל בראשון ועשהו חטאת:
אמר ר' לא טעמא דרבי יוחנן וכו'. כלומר ר' לא קאמר לא כדקאמרת דר' יוחנן דריש ועשהו חטאת בראשון סתם דא''כ אפי' מת המשתלח לאחר שנשחט של שם יקרב הוא דגזירת הכתוב הוא שמצוה בראשון ואנן קי''ל דלכ''ע שחוטין נדחין וישפך הדם וצריך להביא זוג אחר ויגריל עליהן אלא דהכי דריש ועשהו חטאת קבעו להראשון בתלייה שאם ימות חבירו שלא ידחה הוא כשיזדווג לו אחר להשתלח והוא יקרב:
ואתא. הא דרבי הילא כהאי דאמר רבי יונה בשם רבי זעירה דקבעו בתלייה עד שיזדווג לו חברו קאמר ולא כהאי דרבי זעירה דמעיקרא:
על דעתיה דרבי יוחנן. דסבירא ליה בעלי חיים אינן נדחין אם אחר כך מת שני שמן זוג שני. ואם כן אין כאן עכשיו זוג אחר שנאמר הראשון חוזר ונראה שיש לו חברו להזדווג עמו מפני שזה הזוג גם כן נפסל הוא והלכך מיבעיא לן שני שמן זוג הראשון מהו שידחה עכשיו הואיל וכבר נדחה שני פעמים שוב אינו חוזר ונראה ואפי' יביא עוד זוג אחר ויגריל אינו קרב אלא זה של שם של זוג האחרון והראשון ירעה:
אתא רבי בא וכו'. וקאמר בשם רבי יוחנן דבכהאי גוונא אמרינן ראשון כבר נדחה כל שכן כלומר משום שכבר נדחה שני פעמים אם כן כמו מכל שכן הוא שדינו שידחה. אי נמי דהאי כל שכן אדבתריה קאי כדקאמר מחלפא שיטתיה דרב וכו' דשמעינן ליה דסבירא ליה דבכהאי גוונא שני שבזוג שני הוא דאמרינן ביה כבר נדחה והא איהו ס''ל דבעלי חיים נדחין כשאירע להן איזה פסול כדקאמר לעיל וא''כ לדידיה מכ''ש שבדין הוא שיהא הראשון נדחה בכה''ג דאפי' לר' יוחנן קאמרינן דנדחה הואיל ונדחה שני פעמים ומכ''ש לרב ולא משני מידי:
הִגְרִיל שְׁלֹשָׁה לִיתֵּן מֵאֶחָד עַל הַבַּדִּין. מֵאֶחָד עַל הַפָּרֹכוֹת. מֵאֶחָד עַל מִזְבֵּחַ הַזָּהָב. אֵי זֶה מֵהֶן מִשְׁתַּלֵּחַ. רִבִּי זְעוּרָה אָמַר. לְכַפֶּ֥ר עָלָי֑ו. אֵת שֶׁהוּא מְכַפֵּר בּוֹ חֲבֵירוֹ מִשְׁתַלֵּחַ. אֵת שֶׁאֵינוֹ מְכַפֵּר בּוֹ אֵין חֲבֵירוֹ מִשְׁתַלֵּחַ. רִבִּי הִילָא אָמַר. לְכַפֶּ֥ר. עָלָי֑ו. אֵת שֶׁהוּא גוֹמֵר בּוֹ אֶת כָּל הַכַּפָּרָה חֲבֵירוֹ מִשְׁתַלֵּחַ. אֵת שֶׁאֵינוֹ גוֹמֵר בּוֹ אֶת כָּל הַכַּפָּרָה אֵין חֲבֵירוֹ מִשְׁתַלֵּחַ. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי זְעוּרָה. שְׁלָשְׁתָּן מִשְׁתַּלְּחִין. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי הִילָא. אֵינוֹ מִשְׁתַלֵּחַ אֶלָּא אַחֲרוֹן בִּלְבַד.
Traduction
vide
Pnei Moshe non traduit
הגריל ג' וכו'. גרסינן להא בפרק דלעיל בהלכה ד' ושם מפורש:
Yoma
Daf 33a
משנה: מְסָרוֹ לְמִי שֶׁהוּא מוֹלִיכוֹ. הַכֹּל כְּשֵׁרִין לְהוֹלִיכוֹ אֶלָּא שֶׁעָשׂוּ כֹּהֲנִים גְּדוֹלִים קֶבַע וְלֹא הָיוּ מַנִּיחִין יִשְׂרָאֵל לְהוֹלִיכוֹ. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי מַעֲשֶׂה וְהוֹלִכוֹ עַרְשְׂלָא מִצִּיפּוֹרִין וְיִשְׂרָאֵל הָיָה׃
Traduction
Il le livrait à l’homme chargé de le mener. Tout homme (même simple israélite) est apte pour le mener; seulement les pontifes ont introduit la règle de ne pas en charger un simple israélite. R. Yossé raconte qu’il arriva à une simple israélite nommé Arsela, de Sephoris, de conduire ce bouc au loin.
Pnei Moshe non traduit
מתני' מסרו. הכ''ג להשעיר למי שהוא מוליכו:
הכל כשרים להוליכו. אף ישראל דמהו דתימא הואיל וכפרה כתיב ביה ליבעי כהן קמ''ל דדרשינן איש להכשיר את הזר:
אלא שעשו כהנים גדולים קבע. מעצמן קבעו זה שלא היו מניחין את ישראל להוליכו ערסלא. שם האיש והיה מצפורי:
משנה: בָּא לֹו אֵצֶל שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ וְסָמַךְ שְׁתֵּי יָדָיו עָלָיו וְנִתְוַדֶּה. וְכָךְ הָיָה אוֹמֵר אָנָּא הַשֵּׁם עָווּ פָּֽשְׁעוּ חָֽטְאוּ לְפָנֶיךָ עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל. אָנָּא חַשֵּׁם כַּפֶּר נָא וְגו'.
Traduction
Le pontife arrivait alors auprès du bouc devant être envoyé à Azazel; il lui imposait les deux mains et récitait la confession, en ces termes: ''O Eternel, ton peuple et la maison d’Israël a commis des crimes et des fautes, il a péché devant toi; ô Eternel, pardonne-lui etc.''.
Pnei Moshe non traduit
מתני' בא לו אצל שעיר המשתלח. לאחר שגמר כל המתנות דמים של פר ושעיר בא לו הכהן אצל שעיר המשתלח במקום שהעמידו שם כנגד בית שילוחו:
עוו פשעו חטאו. מתני' ר''מ היא כדפרישית לעיל פ''ג ואינה הלכה אלא כך היה אומר חטאו עוו פשעו:
הלכה: תַּנֵּי בַּר קַפָּרָא. עָווּ פָּֽשְׁעוּ חָֽטְאוּ. שֶׁלֹּא לְהַזְכִּיר גְּנוּייָן שֶׁלְיִשְׂרָאֵל.
Traduction
Bar-Kappara a enseigné: le pontife faisait la confession des péchés sans désignation (sans les mots: ''ton peuple Israël''), afin de ne pas rappeler le côté désavantageux d’Israël.
Pnei Moshe non traduit
גמ' תני בר קפרא עוו פשעו חטאו וכו'. כלומר סתם אמר ולא סיים עמך בית ישראל שלא להזכיר גנותן של ישראל:
יָֽעֳמַד חַ֛י. מְלַמֵּד שֶׁהוּא עָתִיד לָמוּת. עַד מָתַי הוּא חָייָה. עַד וְכִלָּה֙ מִכַּפֵּ֣ר אֶת הַקֹּ֔דֶשׁ. דִּבְרֵי רִבִּי יְהוּדָה. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. עַד שְׁעַת הַוִּידּוּי. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יְהוּדָה הַוִּידּוּי מְעַכֵּב. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן אֵין הַוִּידּוּי מְעַכֵּב. מַה נְפַק מִן בֵּינֵיהוֹן. שְׁלָחוֹ בְלֹא ווִידּוּי. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יְהוּדָה צָרִיךְ לְהָבִיא שָׂעִיר אַחֵר. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן אֵינוֹ צָרִיךְ לְהָבִיא שָׂעִיר אַחֵר. אַף בַּפָּר כֵּן. שְׁחָטוֹ בְלֹא וִידּוּי. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יְהוּדָה צָרִיךְ לְהָבִיא פָר אַחֵר. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן אֵינוֹ צָרִיךְ לְהָבִיא פָר אַחֵר. נִתוַדֶּה וּשְׁחָטוֹ וְנִשְׁפַּךְ הַדָּם. וְאַתְּ אָמַר. צָרִיךְ לְהָבִיא פָר אַחֵר. צָרִיךְ לְהִתְוַדּוֹת עָלָיו פַּעַם שְׁנִייָה אוֹ כְבַר יָצָא בְוִידּיּיוֹ שֶׁלְרִאשׁוֹן. אַף בְּשָׂעִיר הָמִּשְׁתַּלֵּחַ כֵּן. צְרִיךְ לְהַגְרִיל עָלָיו פַּעַם שְׁנִייָה אוֹ כְבַר יָצָא בְהַגְרִילוֹ שֶׁלְרִאשׁוֹן.
Traduction
– Il sera présenté vivant, est-il dit de ce bouc (Lv 16, 10), pour indiquer qu’après ce moment il sera mené à la mort. -Jusqu’à quel moment devra-t-il rester en vie? -Jusqu’à ce qu’ ''il ait cessé de faire expiation pour le sanctuaire'' (ib. 20); tel est l’avis de R. Juda. Selon R. Simon, c’est jusqu’à la confession. Selon R. Juda, cette dernière (omise) serait un obstacle à la validité de l’office; selon R. Simon, elle ne l’est pas (229)Jér., (Shevuot 1, 10) ( 33c)., entre ces deux avis, il y a cette différence pratique: s’il a été renvoyé sans la confession du pontife, il faudrait, selon R. Juda, amener un nouveau bouc à cet effet; selon R. Simon, ce n’est pas nécessaire. La même divergence d’avis a lieu pour le taureau égorgé sans la confession préalable. Si après la confession et l’égorgement le sang a été renversé, il faut nécessairement se procurer pour les aspersions, du nouveau sang, en égorgeant un autre taureau; faut-il alors, selon R. Juda, renouveler la confession sur cette seconde victime, ou le devoir a-t-il été suffisamment rempli la première fois? De même, pour le bouc à expédier (qui serait mort après l’achèvement des cérémonies d’intérieur, sauf la confession), faut-il renouveler le tirage au sort à cet effet, ou suffit-il de prendre le premier bouc venu? (deux questions non résolues).
Pnei Moshe non traduit
יעמד חי. כתיב מלמד שהוא עתיד למות וכדדריש להא בת''כ יעמד חי לפני ה' מה ת''ל לפי שנאמר לשלח אותו שילוחו למיתה יכול שילוחו לחיים ת''ל יעמד חי לפני ה' לכפר עליו הא כיצד עמידתו חי לפנ ה' ומיתתו בצוק והיינו נמי דקאמר הכא מלמד שהוא עתיד למות אח''כ אבל עכשיו לפני ה' צריך שיעמד חי ואם מת מקודם צריך להביא אחר ופליגי בה עד מתי צריך להיות חי וגרסינן להא לקמן בסוף פ''ק דשבועות:
עד וכלה מכפר את הקודש. כלומר עד סוף כל הכפרה שהוא לאחר מתן דם של חבירו ולאחר וידוי ודריש לקרא דוכלה וגו' דאדבתריה קאי והקריב את השעיר החי וסמך אהרן וגו' והתודה עליו שבזה נגמר הוא גם כפרת בני ישראל ושלח וגו' וכדמפרש ואזיל דס''ל לר' יהודה דוידוי מעכב כפרה:
עד שעת הוידוי ולא הוידוי בכלל דס''ל אין הוידוי מעכב וכלה מכפר את הקודש אדלעיל קאי והזה עליו מן הדם וגו' שהוא לאחר מתן דמים של חבירו וכלה מכפר הוא ואין דבר אחר מעכב:
מה נפקא מביניהון. כלומר מה איכא עוד נ''מ מביניהן:
שלחו בלא ודוי וכו'. לאו היינו נ''מ אחריתא דהיינו הך אלא הא דגריס אבתרה אף בפר כן וכו' כלומר כי היכי דפליגי בוידוי שעיר המשתלח אם מעכב או לא ה''ג איכא נ''מ ביניהן בפר אם שחטו בלא וידוי:
נתודה. על הפר:
ושחטו ונשפך הדם ואת אמר וכו'. וכלומר דבהא את אומר לכ''ע צריך להביא פר אחר דהרי לר' יהודה נמי כפרת דמים בעינן אלא דמוסיף הוא וקאמר דגם הוידוי מעכב מיהו הא קא מיבעיא לן לר' יהודה אם צריך להתודות על הפר האחר פעם שניה או דנימא דאפי' לר' יהודה כבר יצא בוידויו של ראשון:
אף בשעיר המשתלח כן. איכא נמי למיבעי הכי ואליבא דר' יהודה דס''ל הוידוי מעכב ואם שלחו בלא וידוי צריך להביא אחר להתודות עליו אם צריך להגריל פעם שניה וכו' ולא איפשיטא הני בעיי לר' יהודה:
שֶׁאֵין חַטַּאת צִיבּוּר מֵתָה. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר תָּמוּת. וְקַשְׁיָא עַל דְּרִבִּי יְהוּדָה. וְיֵשׁ אַדַם מַגְרִיל לְמִיתָה מִשָּׁעָה רִאשׁוֹנָה. אָמַר רִבִּי אָבוּן. 33a וְלֹא אַשְׁכַּחְנָן כֵּן עַל דְּרִבִּי אֱלִיעֶזֶר. דְּרִבִּי אֱלִיעֶזֶר אָמַר. יָמוּתוּ. אָמַר רִבִּי מָנָא. הֵן דְּאַתְּ מַקְשֵׁי לָהּ עַל דְּרִבִּי יְהוּדָה קְשִׁיתָהּ עַל דְּמַתְנִיתָה. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. ווְלַד חַטָּאת וּתְמוּרַת חַטָּאת וְחַטָּאת שֶׁמֵּתוּ בְעָלֶיהָ יָמוּתוּ. וְיֵשׁ אַדַם מֵימַר לְמִיתָה מִשָּׁעָה הָרִאשׁוֹנָה.
Traduction
Selon R. Juda, dit la Mishna, le bouc sans emploi devra périr'' (être abandonné sans profit). Mais, fut-il objecté contre R. Juda, se peut-il que dès le principe on opère le tirage au sort, en destinant l’animal à la mort? Certes, dit R. Aboun, puisque l’on trouve également que, dans un cas analogue, R. Eliézer prescrit aussi (227)(Temoura 3, 1). de laisser périr la victime délaissée. En effet, dit R. Mena, l’objection opposée ici à R. Juda peut aussi bien s’adresser à la Mishna (228)Ib., 4, 1. qui dit: le petit de la victime destinée à un sacrifice expiatoire et l’égorgement de la victime même, dont le propriétaire est mort après cette destination, devront périr, bien que l’on ne puisse pas, dès la première heure, destiner l’animal à la mort (ici pourtant c’est admis).
Pnei Moshe non traduit
ר' יהודה אמר תמות. וא''כ לדידיה מגריל על זוג אחר והשני שיעלה עליו הגורל לה' אינו קרב אלא ימות דלא ס''ל רועה וקשיא על דר' יהודה ויש אדם מגריל למיתה משעה ראשונה לכך בתמיה:
ולא אשכחן על דר' אלעזר. וכי לא מצינו לר''א דס''ל כה''ג ומה אתה מתמה לר' יהודה בלבד הא תנינן בפ''ג דתמורה תמורת אשם וולד תמורתה וכו' ירעה עד שיסתאב וכו' ר''א אומר ימותו ותקשי נמי וכי ממירין בתחלה למיתה ור' מנא קאמר דעדיפא מיניה הן דאת מקשי על הא דר' יהודה וקשייתא טפי על סתם מתני' דריש פ''ד דתמורה דקתני תמן ולד חטאת ותמורת חטאת וכו' ויש אדם מימר למיתה משעה הראשונה אלא מכיון דדינא הכי לק''ע:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source